איך לדבר עם מתבגרים?

איך לדבר עם מתבגרים?

גיל ההתבגרות זו תקופה של שינויים וטלטלות לא רק עבור המתבגרים עצמם, אלא עבור כל המערכת המשפחתית. "אי אפשר להגיד לה כלום בלי שהיא תתלונן שאני חופרת לה", "זה בלתי נסבל, אני צריך ללכת על ביצים בבית, כי כל משפט שאני מוציא מהפה שלי יכול להביא להתפרצות מצידו"-  לעיתים קרובות אני שומעת אמירות מהסוג הזה מהורים למתבגרים שמגיעים אלי לקליניקה להתייעצות. 

הורים רבים למתבגרים חשים תסכול מכך שהתקשורת הטובה שהיתה בעבר בינם לבין הילד שלהם התפוגגה, למרות כל ניסיונותיהם לייצר תקשורת טובה. המתבגרים עצמם לעיתים קרובות חווים את הוריהם כלא קשובים אליהם וכעסוקים רק בהטפות ובהרצאות, בלי להתעניין בהם באמת ולהיות אמפתיים לחוויות שלהם.  מה ניתן לעשות?

קודם כל עליכם לקבל את העובדה שדרכי התקשורת שהתאימו בעבר מול הילד לא בהכרח מתאימות כשהוא מתבגר, ושעליכם למצוא דרכים חדשות לייצר תקשורת טובה. לכל מתבגר יש את הדרך הייחודית בה ניתן להגיע אליו. עם זאת, יש טכניקה אחת שתאפשר לכם בוודאות לשפר משמעותית את התקשורת עם כל מתבגר: פשוט להקשיב לו. נשמע קל, משהו שאתם במילא עושים. האמת שזה לא פשוט בכלל. כשאתם מקשיבים למתבגר הוא צריך להרגיש שאתם לגמרי איתו. הוא זקוק לכם מקשיבים לו באופן בלעדי, ולא עושים שום דבר אחר במקביל, למשל: אם תקשיבו לו תוך כדי הצצה בטלפון שלכם או תוך כדי שטיפת כלים, הוא לא ינהל איתכם שיחה משמעותית.

מה עוד חשוב לעשות כדי שהמתבגר שלכם ירגיש שאתם מקשיבים לו? הכל מתחיל אצלכם בראש, בהחלטה להתכוונן באופן מלא אליו, בנסיון להבין בצורה מדויקת ולא שיפוטית את החוויה שלו, את הדרך בה הוא רואה את העולם.

לוקח זמן ללמוד פשוט להקשיב, בלי להגיב, בלי לשאול, בלי להעיר הערות, בלי לקטוע את המשפטים שלו מתוך הנחה שאתם כבר יודעים מה הוא מתכוון לומר. כשמתבגר משתף במשהו מטריד או מרגיז שקרה לו, באופן אוטומטי עולה הרצון של ההורה להגיב, לייעץ, עוד לפני שסיים לדבר. זה לא מה שהוא זקוק לו בשלב הזה.  הוא צריך קודם כל שתקשיבו למה עובר עליו, לאיך הוא רואה את הדברים, ולא לשמוע איך אתם רואים אותם. חשוב שההקשבה תהיה לא רק למה שנאמר אלא גם למה שלא נאמר, לשפת הגוף, לטון שבו נאמרים הדברים.

אחרי שהקשבתם באופן אמפתי לדבריו  הגיע הזמן לשקף לו מה שמעתם. איך עושים את זה?  אומרים למתבגר מה נראה לכם שהבנתם ממה שהוא אמר, ובודקים איתו האם הבנתם נכון. למשל: "אני שמחה ששיתפת אותי במה שהיה בהפסקה. נשמע לי שממש נפגעת מההתנהגות של עינת כלפייך. הבנתי אותך נכון?" ממשיכים את השיחה בכיוון הזה עד שהמתבגרת תאשר שאכן הבנתם אותה בצורה מדויקת. שימוש בטכניקה הזאת עושה פלאים: הוא נותן למתבגרת מיד את התחושה שאתם אכן מקשיבים לה ורוצים להבין אותה. בהמשך השיחה אפשר לשאול שאלות פתוחות ומתעניינות, ולא לשכוח אחרי שמקבלים תשובה שוב לוודא עימה שאכן הבנתם אותה.

חשוב לזכור שלמרות שפעמים רבות לא תסכימו עם התנהגותם של המתבגרים, עליכם לעשות מאמצים להבין את מה שעובר עליהם ללא שיפוטיות. בשביל שימשיך לשתף אתכם, המתבגר חייב להרגיש שהדלת שלכם פתוחה בפניו בכל נושא.

אל תצפו שאחרי שיחה אחת טובה התקשורת עם המתבגרים שלכם תהפוך לזורמת ופתוחה. חלק מהמשימות ההתפתחותיות שיש לכל מתבגר בגיל ההתבגרות היא להיפרד מההורים שלו כדי לצאת לדרך עצמאית, ולגבש את הזהות שלו. לכן קחו בחשבון שריבים עם ההורים וחוסר רצון לדבר עם ההורה הם חלק נורמטיבי מהגיל. יחד עם זאת, אם מדי פעם תצליחו לקיים שיחה משמעותית באווירה של הקשבה ובלי שיפוט, המתבגר שלכם ירגיש שאתם באמת שם בשבילו, ישתף אתכם במה שעובר עליו, ויידע שאתם מקור לנחמה ולתמיכה בעת הצורך.

 

במידה ואתם חשים שעשיתם כל שביכולתכם כדי לסייע לילדכם
ורמת המצוקה שלו או שלכם עדיין גבוהה מדי לאורך זמן, פנו אלי להתייעצות, אל תאבדו תקווה.

רוחה חרמוני
פסיכולוגית קלינית וחינוכית מומחית 050-2561680