איך להתמודד עם קשיים חברתיים אצל ילדים?

קשרים חברתיים הם אחד התחומים הכי משמעותיים בחיי הילדים. יש להם השפעה מכרעת על הדימוי העצמי ועל תחושת השייכות. על כן, חשוב מאוד להיות ערניים לקשיים חברתיים אצל ילדים.

קשיים חברתיים יכולים לבוא לידי ביטוי במגוון דרכים, למשל: קושי לתפוס מקום בחברה בשל נטייה למופנמות ולביישנות, התנהגויות אנטי-חברתיות כגון: הצקות, השפלות, אלימות פיזית ומילולית, להיות דחוי חברתית ואף קורבן לחרם, או להיות הילד שמפעיל בריונות חברתית כלפי אחרים.

להורים חשוב מאוד שילדם יהיה מקובל ואהוד חברתי, עד כדי כך לעיתים הם חוששים שילדם סובל מקושי חברתי, בלי שיש סיבה לכך במציאות. למשל: הורה שסבל בילדותו מקשיים חברתיים, רגיש יותר לכל סימן לקושי בתחום זה אצל הילד, מרבה לחקור אותו בנוגע לתחום זה, ומעצים כל סימן לקושי חברתי. דוגמא נוספת לכך היא ילד שהוא לא במרכז העניינים מבחינה חברתית, אך יש לו שנים שלושה חברים טובים, טוב לו במצב זה, אך הוא לא עומד בציפיות של הוריו שיהיה "יותר חברותי". אם ההורים חשים מצוקה, גם אין להם סיבה לכך, עם הזמן המצוקה שלהם והאכזבה שלהם מהילד שלהם מייצרים מצוקה אצל הילד.

אז איך הורים יכולים לדעת האם הילד באמת סובל מקושי חברתי?

חשוב מאוד לנסות להתבונן ולהיות קשוב לילד עצמו, לבחון האם הוא נראה חריג בהשוואה לבני גילו, האם הוא מפגין מצוקה.

יש ילדים שמשתפים את הוריהם בקשייהם החברתיים, ומספרים שמציקים להם, עושים עליהם חרם, או שהם חשים בודדים וללא חברים. עם זאת, פעמים רבות הילדים לא מביעים במילים את מה שעובר עליהם, בין השאר כי לא מאמינים שמישהו יכול להבין אותם, או כי חשים אשמה או בושה במצבם. על כן, חשוב שההורים ישימו לב לסימנים התנהגותיים אצל ילדם, כגון:

  • אם הוא נמנע מפעילויות כיתתיות, מפעילויות חברתיות ומחוגים.
  • אם הוא אינו מוכן להתמודד לבדו עם מצבים חברתיים, למשל: מסרב ללכת לטיול שנתי, למסיבה כיתתית או לגינה ללא ליווי הוריו.
  • אם הוא מרבה בהתנגדויות ובמאבקים לפני ההליכה לבית הספר.
  • אם הוא מעדיף קרבת מבוגרים או ילדים צעירים ממנו על פני קרבתם של ילדים בגילו.
  • אם הוא מסתגר בבית, נמנע מלהזמין חברים, וחברים לא מזמינים אותו.
  • אם הוא נצמד באופן מופרז להוריו או לאחים שלו על חשבון מפגש עם חברים.

איך הורים יכולים לסייע לילד הסובל מקשיים חברתיים?

ראשית, חשוב לשים לב שהבעיות החברתיות לא הופכות להיות דרך התקשורת המרכזית בין ההורים לבין הילד. במצב זה תגובת ההורים עלולות לשמר את המצוקה של הילד, כי לא רוצה לוותר על תשומת הלב שמקבל מההורים סביב הקושי. כמו כן, כשרוב השיח המשפחתי מתמקד בקושי החברתי, ישנה פגיעה בדימוי העצמי של הילד, שכן הזרקור מופנה כל העת לנקודות החולשה שלו.

שנית, חשוב מאוד שההורים יאפשרו לעצמם להתחבר למועקה שלהם כהורים סביב הקושי החברתי של הילד שלהם. מועקה זו כוללת בתוכה בין השאר חרדה מכך שהילד לעולם לא יסתדר חברתית, אשמה וחווית כשלון כהורה עקב הקושי אצל הילד. ברגע שהורים מכירים בכאב של עצמם ומאפשרים לעצמם לחוש אותו, הם פחות מעבירים זאת אל הילד שלהם. כך הילד ילא יחוש שאינו עומד בציפיות ההורים, שמאכזב אותו, שמייצר אצלהם כעס.

שלישית, חשוב להיזהר מאמירות שעלולות לפגוע בערך העצמי של הילד, כגון: "אתה מתעצבן מכל דבר קטן, אחר כך אל תתפלא שאף אחד לא רוצה לשחק איתך...."

רביעית, יש להיזהר מיציאה למאבקים כנגד ילדים אחרים או הוריהם, צריך לזכור שהילד צריך להמשיך להיות עימם באותו גן/בית ספר עוד זמן ארוך.

חמישית, להתערב באופן ישיר ומיידי במקום בו הילד אינו יכול להתמודד לבד, כגון: חרם או בריונות חברתית מסוג דומה.

שישית, ברבים מהקשיים החברתיים מהם סובלים ילדים, חשוב לשתף את המחנכת/יועצת ביה"ס בקשיים החברתיים ולבנות יחד עם צוות ביה"ס תוכנית שתסייע לשפר את המצב.

כמובן, בקשיים חברתיים, כמן גם בכל קושי אחר שמפגין הילד, מה שחשוב קודם כל זה להקשיב לו, להיות אמפתי, לתת חיבוק, ולא להתייאש. תמיד יש דרך לעזור ולשפר את המצב.

במידה ואתם חשים שעשיתם כל  שביכולתכם כדי לסייע לילדכם
ורמת המצוקה שלו או שלכם עדיין גבוהה מדי לאורך זמן, פנו אלי להתייעצות, אל תאבדו תקווה.

רוחה חרמוני
פסיכולוגית קלינית וחינוכית מומחית 050-2561680